בבית המשפט השלום בעכו, הוגש כתב אישום חמור כנגד לקוח המשרד, אשר הואשם בחשד, כי בעת שנהג ברכבו, לא הבחין בהולכת רגל המנסה לחצות במעבר חציה ופגע בה פגיעה של חבלה של ממש.
בכתב האישום הופיעו עובדות האישום כדלקמן:
הכביש בו נסﬠ הנאשם הינו דיו סטרי, אי תנועה בנוי מפריד בין שני הכיוונים, ﬠליו מסומן מעבר חציה וכמו כך מוצבים במקום תמרורי 306. באותה, עת משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם חצתה את הכביש במעבר החציה הולכת רגל.
הנאשם נהג ברשלנות בכך שבהתקרבו למﬠבר החצייה. לא הבחין מבﬠוד מועד בהולכת הרגל ולא האט את מהירות נסיﬠתו ,עד כדי ﬠצירה ולא אפשר להולכת הרגל להשלים את החציה במעבר החציה בבטחה.
כתוצאה מהתאונה הולכת הרבל נפגעה ונחבלה חבלה של ממש בין היתר אובחן שבר בﬠצם הבריח משמאל עם תזוזה וביצוע קיבוע עי"י מתלה כפול.
להלן הוראות החיקוק עליהן התבסס כתב האישום:
1. נהיגה רשלנית – ﬠבירה לפי סﬠיף 62(2) + 38(2) לפקודת התﬠבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.
2. נהיגה בדרך הגורמת ונזק – ﬠבירה ﬠל תקנה 21(ב)(2) לתקנות תﬠבורה תשכ"א 1961 + סעיף 68 פקודת התﬠבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.
3. אי מתן אפשרות חציה – ﬠבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות תﬠבורה תשכ"א 1961 + סעיף 68 פקודת התﬠבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.
4. חבלה של ממש ﬠבירה לפי סﬠיף 38 (3) לפקודת התﬠבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.
כאמור בשל הפגיעה הקשה בהולכת הרגל וכי העובדה, כי הפגיעה נעשתה על מעבר החציה בעצמו, דרשה תחילה התביעה עונש של תקופת פסילה ממושכת, אולם לאחר ניהול מגעים ממושכים בין עו"ד עופר הבר ליחידת תביעות תעבורה – עכו והצגת ראיות המכרסמות בראיות התביעה, הוחלט להסתפק בפסילת המינימום הנדרשת בסעיפי אישום אלו בלבד.